בהיבט זה יש לחברה עדיפות גדולה על פני עצמאי בעיקר בעסקים שבהם קיימת סכנת תביעה מצד גורמי חוץ.
עצמאי – עצמאי נושא באחריות פלילית ואזרחית (לרבות בגין כספים) על כל פעולותיו העסקיות מעצם היותו אדם פרטי, ולכן פעילות כעצמאי מטילה צל כבד על הבעלים. אפשר לרדת לנכסיו הפרטיים אם העסק קורס. למשל קבלן בניין חשוף לתביעות כספיות בנושאים רבים. גם אם ביטח את עצמו כנגד כל הסיכונים האפשריים, הוא אינו יכול להיות רגוע. חברות הביטוח נוטות להתנער מאחריות היכן שרק אפשר, והקבלן עלול למצוא את עצמו נאבק הן בתובעים והן בחברת הביטוח – בעיקר אם מדובר בתביעה בסכום גבוה.
חברה – על הבעלים יש אחריות כספית רק אם הם ערבים לטובת החברה. אין עליהם אחריות פלילית הנובעת ממעמדם כבעלי החברה. כל עוד הדירקטורים פעלו בתום-לב ודאגו לבטח את החברה בביטוחים נאותים, אין הם או בעלי המניות נושאים באחריות כספית כלשהי. מאידך, במקרים שבהם חתם בעל מניות או דירקטור ערבות לטובת החברה (למשל בחשבונות בנק) הרי הוא ערב לחובות אלה באופן אישי. נושאי האחריות הפלילית בחברה הם הדירקטורים, ואם יש חלוקת עבודה ואחריות ביניהם, אפשר שרק הדירקטור האחראי הישיר ישא באחריות פלילית על עבירות שביצע כדירקטור. גם מנכ"ל חברה (שאינו חייב להימנות על בעלי המניות או הדירקטורים) נושא באחריות פלילית על עבירות שעשה בחברה. דוגמאות לעבירות כאלה יכולות להיות – אי-העברת מסים למדינה, דיווחים כוזבים לרשויות המס או רישום כוזב במסמכי החברה.